Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שפת גוף’

ידוע כי יש לנו שני מוחות- אחד שחושב ואחד שמרגיש ובין שניהם קיימת פעילות גומלין הבונה את חיי הנפש שלנו. המוח הרציונלי יוצר הבנה שאנחנו בדר"כ מודעים אליה- חושבת, מסוגלת להרהר ולהגיב מתוך מחשבה ולצידו יש את ההבנה האימפולסיבית ורבת עוצמה, לעיתים חסרת היגיון השייכת למוח הרגשי. ברגעים רבים, אולי במרבית הרגעים יש תיאום נפלא בין שני המוחות- המוח הרגשי והמוח הרציונלי. התחושות חיוניות לחשיבה, החשיבה חיונית לתחושות.

אך ישנם גם רגעים בזמן שרגשות עזים משבשים את האיזון. הם עשויים לגרום לבלגן בחשיבה ההגיונית, אבל היעדר מודעות לרגשות עשוי גם הוא להיות הרסני במיוחד בעת בחינת מצבים או החלטות הרות גורל בתחום הקריירה: לאיזו קריירה לשאוף, האם להישאר במשרה בטוחה או לעבור למשרה עם יותר  סיכונים אבל גם מעניינת יותר, מהו הטיימינג לבקש קידום בעבודה אם בכלל וכו'. החלטות כאלה אינן יכולות להתקבל בצורה נכונה רק באמצעות ההיגיון, הן מחייבות לגייס את האינטואיציה.

יתרה מזו, מי מאיתנו לא מכיר את המצבים ביחסים בינאישיים בעבודה אך גם מחוצה לה שהאדם שמולנו מעלה טענות/תחושות, אך תחושת הבטן שלנו מאותתת לנו את ההפוך מאמירותיו משהו בשפת הגוף שלו, באופן האמירה (ודובר הרבה על "האיך"-איך אומרים את הדברים, ולא ה"מה").

כל רגש מתגלה בסימנים הביולוגיים שלו, מרכיב משותף בעולם כולו ואין צורך במילים כדי לזהות אותם: פנים מאדימות מכעס,  דמעות בעיניים משמעותן עצב או התרגשות וכו'. מה עושים במצבים אלו? האם משקפים לממונה/ לכפיף/לעמית המקצועי את תחושותינו או ששומרים אותם לעצמנו? מהם המחירים להחלטתנו לנהוג כך או כך?  ואם מעלים איך עושים זאת בצורה חכמה שתשרת את מטרותינו?

מוזמנים/ות לשתף מניסיונכם/ן האישי בנושא, להגיב.

© כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2011

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: