Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שיתופיות’

"לפני כמאה שנה עלו לארץ צעירים רבים מכל קצוות העולם לישראל. הם לא ביקשו להסתגל אלא ליצור, לא להתאים את עצמם לתנאים אלא לברוא תנאים חדשים. הרעיון לא נולד בא"י, אך עם צאתו לעולם נקשר גורלו עם מה שיתגלה בארץ. חבורות הפועלים שהגיעו לארץ ערכו ניסיונות לחבר את חלום היחד עם נדודיהם ועם עבודתם. חלומם השתלב עם הרעיון של טיפוח אדם שעובד עבודה גופנית ובונה את אישיותו בתוך האתגר של שינוי אישי וחברתי." (מתוך ספרו של מוקי צור, "לא בעבים מעל- מאה ראשונה לדגניה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010)

בית ארגוני, רחל אפרים, RACHEL EFRAIM, חדשנות, משאבי אנוש, Human Resources, Organizational Development

אום ג'וני, 1911

כמאה שנה חלפו מאז הקמת אום ג'וני (דגניה היום), סמל ההתיישבות הקיבוצית, כשניתן לזהות דפוסי התנהלות של חדשנות בקרב האידיאולוגיים הצעירים שדיברו בלשון החיים, מימשו את החלום הציוני מתוך ראייה מפוכחת ומציאותית.

מה יכולים ללמוד ארגוני המאה ה-21 מדפוסי ההתנהלות של אנשי חצר כינרת שנחשבו מהפכניים וחדשניים דאז בשלהי המאה הראשונה, כמקור השראה?

ראשית, המהפכה הרעיונית בקרב אנשי העליה השנייה היתה בחיבור בין שיתוף להתיישבות, שיתוף כשווי ערך ומעמד וכך התחברו אנשים מעולמות שונים שלכאורה אין קשר ביניהם לכדי עולם אחד.  כבר במושבות העלייה הראשונה הוקמו מוסדות לעזרה הדדית מתוך צדקה. ה”קומונה החדרתית” השתכנה באום ג'וני במבני אדמה ובצריף שהקימו חבריה והניחה את היסודות למשק חקלאי עצמאי ושיתופי.

החדשנים מטבעם אינם הולכים עם הזרם.  מנהלים מהזן החדשני יוצאים תיגר נגד האסטרטגיה הניהולית הקיימת וגם מעודדים את העובדים שלהם להיות כאלה, הם מחפשים אחר הזדמנויות עסקיות ושיווקיות שישנו את כללי המשחק העסקיים. מבחינתם אין סוף לפיתוחים ואפשרויות לחדשנות גם לגבי מוצרים בסיסיים של החברה, בדומה לאנשי דגניה שהחשיבו את עצמם כקהילת אנשים עובדים שמעוניינים בהישגים יוצאי דופן מעבר לשורה התחתונה הרווחית.

 מניסיוני, עובדים אלו עשויים להיות אגרסיביים, תובעניים ואף לפגוע בזולת כחלק מהרצון לזרז תהליכי שינוי. כתוצאה מכך, מרבית המנהלים מתייחסים אליהם באופן טבעי כבעייתיים, במיוחד בתוך סביבת צוות.

בשוק ישנו תיאבון בלתי פוסק למוצרים/שירותים שיביאו שיפור משמעותי למה שכבר קיים. כדי לעמוד באתגר זה, חברות מחויבות לטפח יצירתיות ארגונית שונה ולהקשיב להצעות לפתרונות חדשניים כדי לענות על הדרישה המתמדת של הלקוחות למצוינות מוצר או שירות ולפרוץ קדימה לפני המתחרים.

לפיכך, אם מעונינים כחברה ליצור תרבות שמקדמת חדשנות שבה פועלים עובדים עם סגנונות ייחודיים צריך ראשית כל לזהותם בכל הדרגות המקצועיות ולהכשיר אותם כחלק בלתי נפרד מהניהול המשאב האנושי.

שנית, מתוך השיתופיות הלכה למעשה ומתן כבוד לסוליסטיות וההכרה בחשיבותה, העשייה הארגונית בדגניה נעשתה תוך ניהול מו"מ והקשבה לחברים, מעין דמוקרטיה של יזמים תוך התמודדות עם משברים כגון בצורת, עזיבת בנים או התנגשות בין קבוצות. עם זאת, התרחשו בקבוצה, באופן טבעי גם תהליכי צמיחה שהעמידו התמודדות של יחידים בעוצמה מול כלל החברה.

ניהול דו שיח עם עובדים יזמים מטבעם יגלה שהם בדרך כלל סולדים מהסטטוס קוו ומהנהלים הסטנדרטיים, יהיו אף כאלה שיחשבו שהנהלים הרגילים אינם חלים עליהם. הם עשויים לטעון שפגישות קבוצתיות משעממות, יבקרו את הצורך לדווח על כל צעד ושעל שלהם, יעלו את הצורך בחופש ממה שהם מחשיבים כאילוצים שרירותיים ועוד. לצד ההקשבה לדעותיהם, יש להגדיר גבולות לגמישות הניהולית והארגונית כיוון שהם זקוקים למשמעת כדי לממש את הפוטנציאל שלהם. כדי להניע אותם לפעולה יש להראות להם את התמונה הגדולה, את היעדים שבכוונת החברה להשיג לטווח קצר וארוך ולחבר אותם ליעדים אלו על ידי מתן אוטונומיה והגדלת אחריותם כדי שיפעלו במיטבם.

שלישית, אנשי חצר כינרת היו פרגמטיים וחלמו בהקיץ בנשימה אחת על שיוויון, שיתוף ומוסריות, גאולת העם והארץ כשהם התמודדו מול כוח רב כדי להפיל אותם, כמו שומרי החומות הדתיים. הם פעלו בנחישות כדי לממש את חלומותיהם בתוך המציאות המשתנה. אנשים יזמיים וחדשניים נוטלים סיכונים. המשמעות הארגונית כשהם מועסקים בארגון היא להמר עליהם ועל הצעותיהם. אין זה אומר שיש להמר על הכל ללא "השגחת מבוגר" בצורת פיקוח וניהול, אבל אפשרי לנהל תקשורת פחות הדוקה. אפשרי לשמור על ניהול ופיקוח בצורה רחבה כדי למנוע מצב של יציאה מכלל שליטה, לשמור על מיקוד על הנושאים הקריטיים ולהישאר גמישים מול הנושאים שאינם קריטיים.

אנשי העליה השנייה העזו להיות מאושרים והיו נכונים לשלם במחיר חייהם בעד האושר הזה של מולדת השבה לתחייה. יש מידה רבה של סיכונים כשמדובר בחדשנות, אבל היצמדות למה שעבד בעבר עשויה להיות נשיקת המוות. יש סיכוי משמעותי שהפיתוח הבא של מחר יהיה שיפור קטן של רעיון שקיים כבר שהחברה אולי התעלמה בעבר. ההבחנה הענקית מגיעה בסביבה שבה היצירתיות והחדשנות מותרות לפרוח.

"אין זה סיפור של מלאכים, למרות שניטש בו קרב על הקדושה בהרבה חזיתות. לא פעם התגלו מגבלות, קוצר רוח וקטנות אנושית, אך היו בו גם חלום מעורר השראה, התגלות הלב ובריאת תשתית חומרית." מוקי צור

אשמח לקרוא את דעתכם/ן בנושא הנדון.

* התמונה של אנשי אום ג'וני לקוחה מספרו של מוקי צור, "לא בעבים מעל-מאה ראשונה לדגניה".

 © כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2012

Read Full Post »

בתאריך 17.11.2010 השתתפתי בכנס החגיגי של המטה השיתופי של התנועה הקיבוצית במלאות מאה שנה לתנועה הקיבוצית שהתקיים ביטבתה וקרא להמשך ההשתייכות לתנועה קיבוצית פלורליסטית. בכנס התערבבו חברים מקיבוצים שיתופיים עם מנהיגי התנועה בעבר ובהווה, נטולי אגו,  מציגים את עצמם כחברי קיבוץ בפשטות כובשת. שווים בין שווים.

כעירונית מבטן ומלידה לא יכולתי שלא להתפעל ולהתרגש מרוח השיתופיות שפועמת בלבבות החברים שהגיעו מכל רחבי הארץ לערבה, כדי ליצור עבודה משותפת להתמודדות על האתגרים העומדים בפני הקיבוצים, כדי לשפר את פניה של החברה הישראלית.

הקיבוץ מושתת על התפיסה שהיחיד מוכן לוותר מרצון על ביטויי אגו וצבירת רכוש, פועל על פי ערכי שיתוף ושיוויון, סולידריות אנושית וערבות הדדית.

מה קורה בארגון שלכם- האם אתם כמנהלי החברה מדברים בשפה "אני החלטתי, ואתם תעשו כך", או "חשבתי שנכון שאנחנו נפעל בצורה הזו והזו?" האם חברי הארגון מרגישים מרחב בטוח ואותנטי במקום העבודה או חשים שחרב הפיטורין ניצבת מעל ראשם מדי יום? למה חשוב להוסיף לארגון את תחושת "הבית" אך גם את תחושת ה"דרך" הרעיונית?

 סולידריות היא תנאי להתלכדות עובדי הארגון למען מטרה משותפת, להצלחה עסקית אך גם בעת משבר, בעת ניהול שינויים הכרחיים. ללא תחושה של שותפות, של חיבור אנשים לאידיאולוגיה ולערכי הארגון אפשר לנהל ארגון רווחי לטווח קצר- בינוני, אבל לא להרבה מעבר לזה.

כיצד רותמים את העובדים למימוש חזון משותף? איך יוצרים רוח שיתופיות עד כמה שניתן בארגון תחרותי עסקי?

 ג'ו קוטר בספרו "להוביל שינוי" בנה אסטרטגיית שינוי בת שמונה שלבים. לא אזכיר כאן את כולם, אלא את השלבים הקריטיים להנחלת שינוי שרלבנטיים לדיוננו- יצירת פעולות הסברה ושכנוע העובדים בנחיצות השינוי, הקמת צוות מוביל הזוכה לתמיכת ההנהלה שתפקידם ליישם שינויים בתחומים ספציפיים ושיש להם מחויבות ליישום התהליך, פיתוח חזון ואסטרטגיה למימושו, פיתוח ערכים ודרכי פעולה למימושם והפיכת החזון לנחלתם של כלל העובדים. בכך העובדים הופכים להיות שותפים למטרות ולדרך, גם בהצלחות, גם בהפסדים. לאנשים קל יותר להתחבר לייעוד ולמשמעות- מה החברה בעצם עושה, על מה אנחנו רוצים להשפיע  מעבר לשורת הרווח.

 אף אחד לא הכריח להצטרף לקיבוץ ואיש לא נאנס, עד כמה שידוע לי להישאר כחבר קיבוץ. אורח החיים הקיבוצי הצליח במאה שנות קיומו על אף משבר עמוק לנהל קהילה המבוססת על שיתוף בנכסים, ליצור שמחת עשייה משותפת.

בארגון שמחת העשייה המשותפת הכרחית להתנהלות במציאות עסקית דינמית, גדולה מסך כל האגו של כלל הצוות כדי ליצור חיבור, כדי למשוך את טובי המוחות לארגון.

האם המושג שיתופיות רווח בארגונכם? למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים "חזון"?

© כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2011

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: