השבוע צפיתי בסרט המרתק "משחק הוגן". הסרט המבוסס על סיפור אמיתי, מגולל את סיפורם של הזוג ולרי וג'וזף וילסון- היא קצינת ביון בכירה ומוערכת ב- CIA והוא שגריר לשעבר בניג'ר.
הוא נשלח לניג'ר על ידי ה -CIA במטרה לבדוק חשד לפיו עיראק רכשה חומרי גלם הדרושים לה לצורך הכנת פצצה גרעינית. בדיקתו של וילסון שללה אפשרות זו באופן מוחלט, אולם הבית הלבן החזיק בדעה שונה כשהוא מסתמך על דוחות מודיעין בדויים. הבעל כמצפוניסט מחליט שאינו יכול להתעלם מכך ומפרסם בעיתון מאמר החושף את הממשל במערומיו. כנקמה, גורמים בכירים בבית הלבן חושפים את זהותה של אשתו ומציגים את הזוג באופן שלילי. כתוצאה מכך שמם הטוב של בני הזוג נהרס, פרנסתם נפגעת, הם חשופים לאיומים על חייהם וכו'.
בעידן שבו המציצנות והחשיפה האישית ללא גבולות הן מאוד פופולריות ולכך לא חסרות דוגמאות במדיה החברתית והאלקטרונית, עד כמה פופולריות המציצנות והרכילות בארגונים בדרגים שונים? מי מאיתנו לא מכיר את ארוחות הצהריים המשותפות "שמאוד כיף" לרכל על אנשים בארגוננו על אופן תפקודם במסגרת התפקיד או מחוצה לו, לבקר את אופיים ואולי להעלות מאפיינים טפלים עליהם, כי זה מלהיב את השומעים, כי זה מאדיר את שמנו על חשבון האחרים וכו'.
הבעיה מתחילה כאשר הפטפטת חוצה גבולות וההבחנה מיטשטשת בין הדברים שאפשר לדבר עליהם בצורה חופשית לדברים שאותו עמית/מנהל/כפיף מסתיר מפאת פרטיותו כאינדיבידואל.
אז נכון, אנחנו עובדים בארגון ומחויבים לו. אם אנו סבורים שעובד כלשהו פועל בצורה לקויה, בסופו של דבר תפקודו המקצועי ייבחן רק על ידי הממונה עליו. אם אנו חושפים מעשה לא חוקי שביצע, יש להפנות את פרטי מעשהו לגורם המתאים בארגון כדי שיחקור את הפרטים בצורה דיסקרטית וזהירה היות ו"כל אדם הינו בחזקת חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו".
הזהירות צריכה להיות כפולה כאשר מדובר בפרטים רכילותיים על אותו אדם שהתגלגלו לפתחנו שאינם קשורים לתפקודו, והעלאתם במזיד או בתום לב עשויים לגרום נזק בל ישוער לשמו הטוב וכלה בפיטוריו כאשר מצטברות ידיעות שליליות אודותיו אצל מעסיקו. אם מדובר באיש משפחה מפרנס, משפחתו ניזוקה אף היא.
ההשלכות על הארגון יכולות אף הן להיות הרסניות- ארגון המעודד זילות בפרטיות הפרט עשוי לאבד את אמון עובדיו גם הנאמנים ביותר ולזליגתם לארגונים אחרים, ייתכן גם לארגונים מתחרים ולפגוע בתדמיתו.
האחריות בנושא זה מוטלת בראש ובראשונה על מנהלי הארגון בכל הדרגים שאמונים על יצירת תרבות ארגונית שכידוע מכילה את הנורמות וערכי הארגון- האם זוהי תרבות "שמקדשת" מציצנות ורכלנות לטובת השגת מטרות אישיות וארגוניות או כזאת ששומרת על צנעת הפרט כדי לשמור על כבודם ושמם הטוב של העובדים בתנאים מסייגים כל עוד אינם פוגעים ביעדי הארגון, על אנשי משאבי אנוש בחברה שנחשפים מדי יום למידע אינטימי על העובדים ומחויבים לשמור עליו מתוקף תפקידם, בין היתר, כנותני שירותים לעובדי הארגון ובסופו של דבר גם על כלל עובדי הארגון שעשויים לחוות זאת גם על בשרם.
© כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2011
בית ארגוני 