Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חלום’

"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". פרשת ויצא, ספר בראשית.

יעקב אבינו יוצא לדרכו, בורח מאימת אחיו עשו, משאיר מאחוריו את הגנת אמו וצו אביו בידו. הוא האחראי הבלעדי על מעשיו וחייו. יש המפרשים את המילה "בו" בתמונה שבה "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" שאינה מתייחסת לסולם אלא ליעקב עצמו. בתוככי נפשו מתרוצצות מחשבות שונות, של חוסר מנוחה לגבי עתידו.  כך גם לכל אדם בוגר מתלוות, באופן טבעי חששות כתוצאה מעמידה בפני פרשת דרכים בקריירה שלו. לכל אדם ישנם חלומות כיצד ייראו חייו המקצועיים.

יעקב היה עד כה איש תם יושב אוהלים, עסוק בלמידה כל היום והותיר לאחיו את ההתמודדות עם המציאות הגשמית, עם עבודת השדה. תנועת המלאכים בסולם שקודם עולים ואח"כ יורדים מעבירה לו מסר חד משמעי כי אינו יכול להיות במעלה הסולם במנותק מהמציאות הגשמית. הוא חייב לרדת אל המציאות ולפעול בתוכה מאותה דרגת קדושה שהגיע אליה באמצעות עבודה ממושכת, בדומה לעץ ששורשיו באדמה וראשו בשמיים. מוטיב זה משקף את מהלך חיי האדם בעולם, כולל במעגל הקריירה. אין הוא מעופף ברחבי השמיים, עליו להתעלות מהארץ אל השמיים כיוון שהארץ היא הבסיס להתקדמות בסולם הקריירה.

רחל אפרים, בית ארגוני, משאבי אנוש, עסקים, יצירתיות, ארגון, Rachel efraim ,Organizational Development ,Human Resources

כאשר מטפסים על עץ בוחרים עפ"י רוב באחד הענפים החזקים כדי לעלות למעלה. לעיתים, בוחרים בענף לא מתאים  שאינו מוביל ישירות כלפי מעלה, אך בעקבותיו אפשר למצוא ענפים אחרים שיובילו בסופו של דבר כלפי מעלה. הכל אפשרי כל עוד לא מפסיקים לנוע.  פרמטר חשוב בטיפוס הוא לבחור בענפים שאינם "פופולריים" או לטפס בדרך שאינה קונבנציונלית, משום שכולם עושים זאת.

מראה הסולם- המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה הוא, כאמור הקישור בין הארץ לשמיים. הסולם הזה יוצר את הקשר בין העולם הגשמי לעולם הרוחני.

יתרה מזו, החיבור נעשה באמצעות סולם הבנוי מדרגות ושלבים וניתן לעלות בסולם בטיפוס, שלב אחר שלב ואין אפשרות לעלות בסולם ללא עלייה בכל השלבים שלו. הדימוי בא לבטא את השלבים שיכול האדם לעלות בהם עד השמיים, אולם הוא אינו יכול לעלות בקפיצה אחת על אף רצונו להגיע במהרה. הוא מחויב לפתח את דרגותיו הבסיסיות, לעבוד ולהתאמץ לשם כך, קודם שיעסוק בעליונות.

אחד ממאפייניה הבולטים של התרבות הישראלית הוא חוסר הסבלנות, להעדיף בדרך כלל תוצאות על פני תהליכים. אנחנו כעובדים וכמנהלים מייחסים חשיבות לכושר הביצוע, להישגיות וליעילות, תכונות נחוצות לעבודה. לעיתים קרובות, הפרגמטיות מניעה לפעול להגיע להישגים נראים לעין כדי לזכות בהוקרה והערכה מצד הסביבה, היינו תחושת הערך העצמי נובעת מתוך פעלתנות זו. מנהלים/עובדים שמונעים באופן זה עשויים להתקשות בתהליכים מורכבים המצריכים סבלנות, הקשבה וירידה לפרטים. קצב מהיר של הספק, של ביצוע המשימות ובהקדם האפשרי נחוץ בעסקים, אך כאשר לא ניתנת מספיק לגיטימציה לתהליכים ישנה הסתברות, לדעתי לעיגול פינות, להתעלמות מנתונים שליליים והקרבת איכות תמורת כמות.

חוסר הסבלנות מתבטא גם ברצון כללי להגיע מהר ועכשיו לפסגה. לרובנו חשוב לשמור על תדמית של הצלחה וכתוצאה מכך נתגאה, באופן טבעי בהישגינו ונצניע את חולשותינו ואת הביקורת מחשש שמא תחשוף אותנו לתחושה פנימית של כישלון.

נתקלתי במקומות עבודתי בעובדים בדרגים מקצועיים שונים שרגישים ליוקרה ומעמד ומונעים על ידי שיפור סטטוס והתקדמות קבועה. יש להם צורך בסיפוק מיידי ובהצטיינות מהירה המחזקת את תחושת הערך העצמי. עובדים אלו מוקסמים על פי רוב מהמילה "ניהול" ומדלגים בין משרות/שלבים בסולם הדרגות ההיררכי כדי להתקדם בעיקר מתוך הצורך שצוין, גם אם אינם בשלים לאייש משרה ניהולית באותו פרק זמן נתון, אם בכלל מסיבות שונות.

המחיר שהם עשויים לגבות כתוצאה מכך הוא לעיתים חוסר הצלחה באיוש המשרה, ייתכן מחוסר בשלות או/ו חוסר סבלנות לתהליכים והקשבה למתרחש סביבם. מחיר נוסף- מעברים מהירים בין משרות משמעותם פחות ניסיון בכל תחום ותחום שעשוי לשדר מסרים בעייתיים למעסיקים עתידיים של חוסר יציבות ונאמנות. מעסיקים אלו עשויים לחשוש שמועמדים אלו על אף ניסיונם המקצועי המרשים והישגיהם לא יהיו שבעי רצון מתפקידם ויעזבו את העבודה במהרה. הם יעדיפו מועמדים שרגליהם יהיו על הקרקע, היינו בוגרים, מציאותיים ומתמסרים לעבודה לצד ניסיונם המקצועי.

המילה "מוצב" בהקשר לסולם יעקב המוצב פירושה יציבות, ולכן ככל שגבוה הסולם יותר- עליו להיות יציב יותר. ככל ששאיפותיו של האדם לעלות בסולם רבות, כך עליו להיות יציב בארציות חייו. יציבות זו תשתלב עם האמונה שהוא יכול לטפס עד השלב הגבוה ביותר- שם נמצא הקצה השני של הסולם המגיע השמיימה.

הינכם/ן מוזמנים/ן להגיב/לשתף.

© כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2012

Read Full Post »

מורן איצקוביץ', תושב קיבוץ רוחמה מנהל בחמש השנים האחרונות חברה להפרחת בלונים פורחים.

הרעיון נולד מחלום שהוא חלם באחד הלילות שבו הוא ראה את עצמו עף בכדור.  "חלמתי בלילה משהו על כדור פורח והרגשתי שזה מאוד אמיתי", כך סיפר לשי פרנס מעיתון "ידיעות הקיבוץ" בריאיון בדצמבר 2010.

במקום לפתוח ספר לפענוח חלומות, הוא פעל באופן ענייני והחל לחקור את הנושא לעומק. הוא התחיל לחפש מידע על כדורים פורחים. בארץ לא היו בכלל עסקים בנושא והוא טס לארה"ב כדי ללמוד את התחום. לאחר התמודדות עם ביורוקרטיה במשך שלוש שנים הוא הקים חברת תעופה לכדורים פורחים ולצורך הקמתה בנה בקיבוצו האנגר גדול המשמש כבסיס הפעלה מוסדר של הכדורים הפורחים.  כיום הוא הבעלים והטייס הראשי של חברת הכדורים הפורחים הגדולה בישראל.

בדומה ליזם הבודד גם לארגונים יש "חלומות"=יעדים עסקיים, שהגשמתם כרוכה לעיתים בנטילת סיכונים במידה מסוימת כחלק מהפעילות העסקית. ככל שרצון הארגון לקבלת רווח גדול יותר, כך גדלה מידת הסיכונים שהוא נוטל-  הרצון להיות הטובים ביותר, להיות מובילים בשוק, לקדם ולהתקדם, הרצון לעצב את הסביבה ולהוות דוגמא לאחרים.

חברות מתוות תוכנית פעולה שתכוון את פעילותן העסקית, ובכל זאת ישנם יעדים עסקיים שהוצהרו ולא התממשו או שהתממשו וכשלו לבסוף. כיצד ניתן להתמודד באופן מעשי  בהיבטים ניהולים-ארגוניים בנושא הנדון, כדי להמיר את הכשלונות בהצלחות עסקיות?

1. מנהל בשוק תחרותי אמור לאבחן במהירות ובמדויק בעיות או תקלות סמויות, כדי לאפשר לפירמה שלו להיות "לפני המתחרים". "הראייה קדימה" משלבת פיתוח חשיבה לטווח ארוך תוך שימת לב לפרטים של תכנון יסודי ומפורט והבנה בדיעבד לצורך למידה של אי זיהוי סימני האזהרה- היעדר ניסיון או הכשרה, מימון לא מספיק, תכנון לקוי ועוד.  מצד שני, מי שמחפש על הזמן את האופק נמצא בסכנה כיוון שלא ניתן לצפות הכל והגמישות הניהולית/ארגונית מחייבת במידה וחלים שינויים.

2. כדי להשתלט על הפחד מכישלון עסקי, תחילה יש להבינו ואח"כ לנסותו. מניסיון אישי ושל אחרים, דווקא הפחד באופן אירוני יכול להפוך למנוף שמקדם. כשמזהים אותו והולכים עימו מגיעים לארץ לא נודעת, לגבולות חדשים שלא היו קודם. יחד עם זאת בראייה מציאותית, גם כשהפוטנציאל נראה טוב צריך לקחת בחשבון גם את הסיכוי לכישלון ולמזער את סיכוייו באמצעות כתיבת תכנית עסקית ברורה ומפורטת והצגתה לאנשי מקצוע- פנים ארגוניים וחיצוניים כמו יועצים פיננסיים וכו' לשם קבלת משוב מקצועי ענייני.

3. ניתוח של המנהל באופן אובייקטיבי את יכולותיו, כישוריו וארגז הכלים שרכש מתוך הבנה שאינו יכול לדעת הכל ולעשות הכל לבד גם אם הוא מנהל מוכשר, מאפשר גיוס חברי הנהלה טובים שישלימו אותו ולאחר מכן לגבש יחדיו אסטרטגיה. מיהם חברי הנהלה טובים? עפ"י קווי האופי והיכולות המובנות שלהם והתאמה לתרבות הארגונית ולאו דווקא לגייס אנשים רק עפ"י רקע תעסוקתי, השכלה או מיומנויות נדרשות. לחלופין/בנוסף אפשרי סיוע של מנטורים/יועצים רלבנטיים שיספקו משוב וייעוץ לפני יישום רעיונות חדשים.  בכך הוא "משיג" את ראיית התמונה הרחבה ואת הפרטים שנשכחו ממנו ובמקביל מייצר אוירה בה כל אחד יכול לחוות את דעתו בחופשיות, כאמור כדי לקבל משוב אמיתי על הרעיונות והתוכניות שהועלו.

4.   מנהל טוב, בעיניי חייב לבחור לבחור רעיון מתחום שהוא אוהב ומכיר היטב, אך רצוי שזה יהיה רעיון עם פוטנציאל להגיע לעוצמה כלכלית משמעותית בסופו של תהליך, כיוון שכשכיר הוא משרת את הארגון המעסיק אותו. כשהוא מאמין ברעיון, הוא יוכל לרתום בהצלחה את אנשיו באמצעות "תהליך הסברה". כידוע, תהליך הסברה שלא יבהיר דיו את נחיצות המהלכים העסקיים ולצידן ההשלכות  יקשה על רתימת העובדים לתהליך, ובסופו של דבר הם הגורם העיקרי המניע את גלגלי החברה. מערכת התקשורת הפנים ארגונית הינה בעלת משקל עצום בהסברה הארגונית המורכבת מערוצי התקשורת ומהתכנים הזורמים בהם. דוגמה של התנהלות מקצועית היא דרך השימוש באינטראנט: פתיחת יישום אינטראקטיבי המאפשר לכל עובד הרוצה בכך להפנות להנהלה שאלות הנוגעות לתהליכים שחווה הארגון. שאלות כאלו ניתן להפנות גם בדרך אנונימית. מנגנון אינטראקטיבי כזה השומר גם על חיסיון הפונה, מסייע מאד להפחית חרדה ותחושות מזיקות (לעובד ולארגון כאחד) של אי ודאות. עם זאת, לא ניתן לסמוך רק על ערוצי התקשורת המקובלים כמו האינטראנט והדואר האלקטרוני הפופולאריים. במקרים כאלו יש משקל עצום להסברה האישית הישירה, לשיח המתבצע פנים אל פנים. כאן באה לידי ביטוי מקצועיותה של יחידת משאבי אנוש בארגון. אין די לעדכן מנהלים במתרחש ולקוות שיעבירו נכון את המסר לעובדים. זו הדרך הקלה והלא נכונה. העובדים חייבים לדעת להשיב על השאלות הבאות: איזה שירותים ומוצרים החברה מספקת? מה הערכים והחזון של הארגון? מה היתרון התחרותי של החברה? לערב אותם בתהליכים העסקיים. כיבוד דעותיהם והגדלת מעורבותם יאפשרו ליצור גאוות יחידה, וכתוצאה מכך הם יתנו שירות מעולה ללקוחות החברה. כמו כן, רצוי למנות את העובדים הטובים לתפקידים מאופייני צמיחה והתפתחות ולאו דווקא לתת להם לפתור את הבעיות של העסק שעשוי לשחוק אותם, מתוך חשיבה עתידית של הגדלת הכנסות החברה לטווח ארוך.

5.   טיפוח  יחסים לטווח ארוך עם ספקים ושותפים ממנפים את המיזמים העסקיים כחלק מראייה רחבה. מורן איצקוביץ'  שסיפורו האישי פתח את הפוסט רואה בכדורים הפורחים שהוא מפעיל כחלק מחווית תיירות שהאיזור בו הוא פועל יכול לספק, ואני מצטטת את דבריו: "ישנו האורחן ברוחמה וספא שאנשים משלבים עם החוויה הזו. באיזור קיימים עוד צימרים ומסעדות, כך שנותני שירותים נוספים נהנים מזה.. וכן יש גם חבילות נופש משותפות. זה לא עניין זול, אבל בהחלט אופציה לא שגרתית לחופשה משפחתית".

מה מידת המוכנות שלכם/ן ללכת אחרי חלום עסקי שאתם/ן מאמינים/ות בו? על מה אתם/ן מוכנים/ות לוותר? כיצד הגשמתם/ן את "חלומות" החברה?

© כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2011

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: