Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘אינטגרציה’

פרידריך טיילור, אבי הניהול המודרני הטביע גישה המתמקדת בייעול הארגון ופעולותיו באמצעות כלים מדעיים, היינו באמצעות מדידה, קביעת נורמות וסטנדרטים, בהתאמת דרישות התפקיד ליכולות העובד. ניתן לתרגם את תפיסותיו של טיילור במונחי מנהיגות גברית במובן מסוים- היררכית, ממוקדת משימה, רציונלית, אגרסיבית שעיקרה השגת יעדים וסיפוק אינטרסים.

רובנו- גברים, נשים מזהים באופן אינטואיטיבי מהי מנהיגות "נשית" כשאנחנו פוגשים יחס חם ואוהד לענייננו מצד בעל/ת סמכות, התחשבות מצידו/ה בצורכי המשפחה, דאגה לקידומנו ואכפתיות למצבנועם זאת, מי מאיתנו אינו/ה מכיר/ה את התחושה החמקמקה ובלתי ניתנת להוכחה חותכת- ישנן נשים המתקשות להסביר למה הן מעדיפות לקבל את סמכותו של גבר על פני סמכותה של אישה, אולי מפני שבסתר ליבן הן ממשיכות להאמין ש"היא בסך הכל אישה", נשים שמאמצות טקטיקות פעולה ישירות וקונקרטיות המבוססות על יכולת נתפסות לעיתים כחורגות מגבולות הטעם הטוב בעוד שהגברים יכולים להשתמש גם בטקטיקות נשיות.  עצם השמעתו של אותו רעיון, מצד אישה וגבר יתקבל בברכה עפ"י רוב בקולו הסמכותי של גבר. התחושה הזאת מעוגנת בדעותינו הקדומות. כולנו למדנו לחבר בין כוח וסמכות לבין דמויות גבריות.

כמנהלים, אנו "שבויים" בידיה של פרדיגמה המעמידה את השאיפה ליעילות מעל כל יעד אחר, כך שכיום, כמו בעידן טיילור במובן מסויים מנהלים מתמודדים בבקרה ובמדידה של ביצועים ותהליכים שמטרתם התייעלות, שיפור ושינוי מתמיד. כולנו שבויים בשימוש רציונלי של פגישות תכנון, דיוני תקציב, מדידות ביצועים כדי לגרום לדברים להיעשות ויתרה מזו – כיצד למנף בכוח את הזכויות הנובעות ממעמדנו המקצועי ולהתקדם, כיצד היחיד, לעיתים קובע את מטרות הקבוצה, את טיב פעילותה ואת מדיניותה.

נקודת המפתח שהעולם הניהולי התקדם מאז עידן טיילור. לצד החשיבות של בקרה, דיוק, משמעת ואמינות, המציאות הניהולית-עסקית אינה חד ערכית, כך גם העובדים בארגון ויש להתאים את הסגנון הניהולי בהתאם למציאות הארגונית, לעובדים, לאופי המשימות המוטלות עליהן, לסיטואציות היומיומיות, לאתגרים העומדים בפני המנהלים בעידן הידע.

חשוב להבהיר כאן שעל אף העלאת הקטגוריות המגדריות,  מדובר בהבניה חברתית ולא במהות  אישה או גבר, היינו הדיון כאן אינו נסוב על מהות נשית או תכונות המאפיינות את כלל הנשים או לחילופין לגבי גברים, בוודאי לא בצורה גורפת. מנהיגות נשית אינה בהכרח שונה ממנהיגות גברית באופייה ובדרכי היישום והתפעול שלה. נתקלתי בנשים מנהיגות המשלבות בין רכות, הבנה, זרימה, הקשבה, רגישות, שיתוף, העצמה לבין הישגיות, תחושת אחריות לארגון, הסתכלות ועשייה ממוקדות. באותה מידה גם גברים מסוגלים להגיע לשילוב כזה או אחר.

יתרה מזו, ככלל הצעתי היא גישה ניהולית אינטגרטיבית סתגלנית תלויי המאפיינים שצויינו לעיל, היינו: שילוב סגנון ניהולי של התייחסות מוכחת באופן מעשי של המנהל לצורכי העובד– להערכה, ליחס אישי חם, ללמידה, להעצמה, להאצלת סמכויות, לשיתוף ולמעורבות בקבלת ההחלטות שחיוניים ליצירת תחושת שביעות הרצון והמחויבות של העובד עם סגנון ניהולי המדגיש את חשיבות ביצועים מצוינים, איכות וכמות הביצוע החיוניים להצלחת הצוות והארגון אל מול התחרות הקשה של ארגונים מתחרים ולקוחות תובעניים. שילוב סגנונות ניהוליים אלו תוך הפעלת סתגלנות במינון, על פי הסיטואציה יובילו לתוצאות הטובות ביותר לעובד הבודד, לחברה.

ההכרה בחשיבות שילוב סגנון ניהולי זה ואימוצו, לעניות דעתי היא גם  אחד מהמפתחות ליצירת שיוויון מגדרי, כך שהעובדה של נשים מנהלות בעמדות מפתח תהיה מובנת מאליה, כולל אימוץ דפוסי ניהול- נשיים וגבריים כאחד על ידן.

מהו הסגנון הניהולי הרווח אצלכם בארגון? כיצד אתם, כעובדים מתמודדים עימו?

© כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2011

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: