כוחו של הרגש

השבוע צפיתי השבוע בפעם המי יודע מה בסרטו הנצחי האילם של צ'רלי צ'פלין, "אורות הכרך". בסרט האילם המדובר צ'פלין המגלם את הנווד מנסה להשיב למוכרת פרחים עיוורת את מאור עיניה באמצעות גיוס כספים למימון ניתוח. הוא משיג את הכסף, מסתבך ונכנס לכלא. כאשר הוא יוצא מן הכלא, הוא מחפש את מוכרת הפרחים שראייתה הושבה. היא אינה מזהה אותו בדמות הנווד ונותנת לו נדבה, אך כאשר נוגעת כף ידה בידו היא מזהה את מגעו של האיש שמימן את הניתוח וכך מסתיים הסרט. התרגשתי..

ומה זה קשור לאימון?

ברגעים רבים, אולי במרבית הרגעים יש התאמה מלאה בין תחושות המתאמן להתנהגותו, כפי  שניתן לצפות בהתרגשותם של הנווד ומוכרת הפרחים הניכרת בשפת גופם. אך מה קורה במצבים כשהמתאמן משתף בחלומותיו, אך אופן האמירה שלו יוצרת בנו תחושה שהוא אינו נלהב מחלומותיו למרות המילים הטוענות ההיפך?

אחת המיומנות האימוניות היא הקשבה פעילה שטומנת בתוכה מודעות לתחושות שמאחורי המילים של המתאמן, לרמת וסוג האנרגיה שלו ובכך מסייעת ההקשבה להפעיל את האינטואיציה שלנו ולתרגם את התחושות הללו לרמת פעולה.

ההקשבה לתחושות הבטן קשורה גם למה שקרוי בז'רגון האימוני להקשיב למוזיקה האימונית- האם המוזיקה זורמת, היינו האם התהליך האימוני פועל בהתאם לצרכי הלקוח או שמא צורמת. כאן נדרשת החלטה אמיצה הקשורה ליושרה המקצועית לשקף למתאמן את המצב כאשורו ולקבל החלטה משותפת האם להמשיך בתהליך האימוני או להפסיקו, לטובתו.

ההנחה שמובילה את חיי ואת עבודתי אומרת לחשוב ולפעול באותנטיות, להקשיב בדריכות לקולות הפנימיים, למה שנכון לי ובעבודת האימון להקשיב גם לצרכי הלקוח גם כשלא נאמרים, גם אם סותרים לשלי. כל מקום אליו אנחנו מגיעים ומשתייכים משקף את מחשבותינו והוויתנו. כאשר אנחנו מרשים לעצמנו להיות אותנטיים, אנחנו מאפשרים למתאמנים שלנו להיות כאלה. זה המנדט שלנו כמאמנים.

חזרה לצ'פלין- מוזמנים לצפות במפגש, ללא מילים, בין הנווד למוכרת הפרחים:

© כל הזכויות שמורות לרחל אפרים 2011